פסק-דין בתיק ע"א 2427/03

זהו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ריבה ניב), מיום 8.6.03, בתיק אזרחי 47077/01 שניתן במסגרת הליכי הודעה לצד שלישי ששלחה המשיבה למערער (להלן:- " פסק-הדין"). בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיבה 1/3 מסכום פסק-הדין שניתן נגדה בתביעה העיקרית  וכן סך 24,220 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.9.98.

1.         הרקע לערעור ופסק-דינו של בית-משפט קמא

(א)        עסקינן במשולש משפחתי של בני זוג שנישואיהם עלו על שרטון, ואמו של הבעל. הגב' פרידה כץ וינברגר (להלן:- " האם") הגישה תביעה נגד  כלתה, הגב'  גניה כץ (להלן:- " המשיבה"), בבית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (תמ"ש 97005/99), בגין חוב שמקורו בהלוואה (להלן:- " ההלוואה") בסך 45,000 $ שנתנה האם ב-9.9.98 לבנה מר רוני כץ (להלן:- " המערער") ולמשיבה (להלן יחדיו:- " בני הזוג") ושנועדה לסילוק חוב של הלוואה שחבו בני-הזוג (להלן:- " ההלוואה מבנק משכן"). בית-המשפט לענייני משפחה העביר את הדיון בתביעה לבית-משפט השלום בתל-אביב לאחר שקבע שאין היא בסמכותו העניינית. המשיבה הגישה כתב-הגנה נגד התביעה וכן שלחה הודעת צד ג' למערער.

(ב)        את סכום ההלוואה, העבירה האם לידי המערער במזומן, הוא המיר אותה לשקלים והפקיד  את התמורה (171,000 ש"ח) בחשבון הבנק העיסקי שלו. מתוך סכום זה, שילם המערער סך של 146,780 ש"ח, לשם סילוק חוב ההלוואה שהובטחה במשכנתה שרבצה על דירתם המשותפת של בני הזוג. היתרה בסך 24,220 ש"ח נותרה בחשבונו (להלן:- " היתרה" או " סכום היתרה").

הסכם ההלוואה נכתב על-ידי המשיבה במלואו ונחתם על-ידי הצדדים (להלן: - " הסכם ההלוואה").

(ג)         ביום 8.6.03 ניתן פסק-הדין במסגרת התביעה העיקרית שלפיו נתקבלה תביעת האם נגד המשיבה במלואה. בהליכי צד שלישי נקבע כי על המערער לשלם למשיבה שליש מהסכום שבו חוייבה בפסק הדין בתביעה העיקרית וכן  סכום של 24,220 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן ההלוואה (10.9.98). 

את החיוב בתשלום שליש מסכום פסק הדין, נימק בית-משפט קמא כהאי לישנא (עמ' 8-9 לפסק-הדין):-

" ההלוואה אמורה היתה להיות מוחזרת מכספי הדירה, לאחר מכירתה, וקודם לחלוקת הכספים בין בני הזוג. סכום התביעה הינו - מחצית ההלוואה (בניכוי תשלומים ששולמו), ואולם התמורה בגין הדירה אמורה היתה להתחלק עפ"י הוראות הסכם הממון שנחתם בין הצדדים דהיינו, 2/3 לבעל ו- 1/3 לנתבעת. פירושו, שאילו היתה התמורה מחולקת בין הצדדים לאחר סילוק ההלוואה, היתה הנתבעת מחזירה כחלקה היחסי עפ"י אותו הסכם בעוד שעפ"י פסק-דין זה הינה מחזירה מחצית. ההפרש בין השניים הינו הסכום שהבעל נהנה ממנו, ואותו עליו להשיב לנתבעת.

לפיכך, מתוך סכום התביעה, המהווה מחצית ההלוואה, ושאותו חבה הנתבעת לתובעת, יחזיר הבעל, מקבל הודעת צד ג' לנתבעת, שולחת ההודעה, 1/6 מסכום ההלוואה דהיינו 1/3 מסכום פסק דין זה... הסכום... יוצמד למדד ויישא ריבית מיום הגשת התביעה."

את החיוב בתשלום סכום היתרה נימק בית משפט קמא בכך שהמשיבה לא נהנתה מסכום זה שלא הועבר לסגירת חוב המשכנתה ונותר בחשבונו של המערער.

כן קבעה השופטת הנכבדה כי המערער ישלם לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח + מ.ע.מ.

2.         טענות המערער

(א)        המערער טוען להיעדר סמכות עניינית של בית-משפט קמא לדון בהודעת צד ג'. לטענתו, על אף שטענה זו לא נשמעה בבית המשפט דלמטה מוסמך ומחוייב בית-משפט זה שלערעור להזקק לטענה ולהכריז על פסק-הדין כבטל מדעקירו.

(ב)        לטענת המערער, חרג פסק-הדין מטענות המשיבה בהודעת צד ג'. המשיבה לא כללה כל טענה בדבר זכותה להחזר המסתמך על האמור בהסכם ההלוואה או על בסיס טענה כי לא נהנתה ממלוא כספי ההלוואה. משכך, טעה בית-משפט קמא בחייבו את המערער על בסיס עילות שלא פורטו בהודעת צד ג' ושכנגדן לא התגונן.

(ג)         המערער מוסיף וטוען כי טעה בית-משפט קמא בקובעו כי המשיבה לא נהנתה מסכום היתרה וזאת ממספר טעמים:-

(1)        בחתימתה על הסכם ההלוואה, שנמצא על-ידי בית-משפט קמא תקף לכל דבר וענין (ועל כך שוב אין חולק), הסכימה המשיבה הסכמה בלתי מסוייגת להחזירן לאם במשותף עם המערער את מלוא סכום ההלוואה וויתרה  על כל טענה כי אינה חייבת במלוא ההחזר.

(2)        המערער העיד כי היתרה שימשה לכיסוי חוב בחשבון המשותף  לבני הזוג  ועדותו זו לא נסתרה.

(3)        סכום היתרה הנ"ל לא נתבע כלל מהמשיבה אלא במחציתו, דהיינו 12,110 ש"ח, כך שזיכויה בסכום כפול מהווה התעשרות שלא כדין.

(ד)        המערער טוען עוד כי חיובו בהצמדה וריבית לסכום היתרה החל מיום לקיחת ההלוואה אף הוא יסודו בטעות שכן המשיבה לא ניזוקה בסכום זה אלא במועד מתן פסק-הדין ומכאן שלכל היותר תהא היא זכאית להפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום על-ידיה.